Home

ואז צלצל הטלפון…

כאן הסיפור יכול להתפצל למיליון מקומות, אבל זה רק בתיאוריה. בפועל הוא בכלל לא מתפצל.

– "שלום, רני?" הקול בטלפון היה מתוק ואסרטיבי כאחד. מסתבר שיש שילוב כזה.

– "כן..?" עניתי בציפייה. ממש היה אפשר לשמוע בקולי את 3 הנקודות שלפני סימן השאלה, מחכות לבאות.

–  "שלום, אני מהאגודה הסטטיסטית 'אהבה אחרי הכל'. מה שלומך? שמעת עלינו?"

–  "מה זה? מה?" התבלבלתי. הייתי לפני אימון, במחשבות מאוד יום יומיות לפני שבקע מהטלפון הנייד שלי השיר "How deep is your love", הצלצול שהגדרתי רק אתמול. כשאני חושב על זה, זה היה מעין רמז מטרים לשיחה.

– "אני מיד אסביר. אנחנו מגדירים את עצמנו כאגודה התנדבותית-ערכית-מדעית ששמה לעצמה למטרה לבדוק כמה אחוז מהאנשים יש להם זוגיות פוטנציאלית לא ממומשת. ואני אסביר" היא חככה בגרונה.

– "אנחנו מתקשרים לאנשים ושואלים אותם האם יש להם בחיים אנשים שהיו שמחים שיהיו בני זוג שלהם, והם לא בטוחים בעצם למה הם לא בזוגיות כיום עם אותו אדם".

היא חיכתה לתגובה מצדי וכשזו לא הגיעה המשיכה:

– "לפעמים שני אנשים בעניין אחד של השני. כלומר, באמת בעניין אחד של השני, אבל איכשהו זה לא מסתדר ביניהם. זה יכול להיות בגלל ענייני אגו, בגלל ענייני תזמון, חוסר ביטחון עצמי או בגלל פשוט אי הבנה.

אז כמו שהתחלתי להגיד, אנחנו מתקשרים לאנשים ושואלים אותם האם יש להם כאלה אנשים בחייהם, ואם כן, מהם שמותיהם ומספרי הטלפון שלהם"

– "אוקיי, אממ.. ואיך אתם מגיעים לאנשים האלה?"

– "אנחנו מתקשרים לשמות שאותם אנשים נותנים לנו ומבקשים מהם גם את הרשימה שלהם"

*****

– "וואלה". בשלב זה התיישבתי בכיסא ליד שולחן האוכל. האימון כבר פחות עניין אותי.

– "כן.. ככה אנחנו בודקים התאמות.. בעצם יש לאגודה שלנו שתי מטרות: מטרה ראשונה היא לבדוק כמה זוגות פוטנציאלים יש. זו מעין שליחות מדעית, אם תרצה.

המטרה השנייה היא מעין שליחות קופידונית שכזו שהגדרנו אותה באמצע התהליך..

תראה, הכל התחיל בעצם מעבודת גמר שהיינו צריכים להגיש במסגרת קורס לתואר ראשון בפסיכולוגיה.. זה ככה גדל איכשהו לממדים קצת גדולים.. לפני 3 שבועות כתבו עלינו בידיעות אחרונות במאחורה.. ואז הזמינו אותנו לתוכנית טלוויזיה.. בכל אופן, זה יצר איזשהו באז תקשורתי כמו שאומרים.."

– "וואו, מגניב" אמרתי בדיוק את מה שעולה לי.

– "כן, האמת שכן..

אז בכל אופן, הגענו אלייך"

*****

– "קיבלנו את מספר הטלפון שלך ממישהי, ונשמח לשמוע את רשימת השמות שלך, אם תסכים לחלוק אותה אתנו.

בעצם, רשימת האנשים שרצית כבני זוג ואיכשהו זה נשאר בסימן שאלה עד היום ולא ברור לך למה".

– "אין לי כזאת" עניתי ממש מהר. "כשאני בעניין של מישהי אני ישר ישיר איתה. אין אצלי חוכמות"

– "אוקיי.. אני מבינה.. ומה לגבי גברים? אני רואה כאן שבעצם האדם ששלח אותנו אליך היה דווקא גבר".

*****

– "מה זה? מה מה מה?" לא הצלחתי להסתיר את נימת ההפתעה הג'ניואית שלי. אין מה לעשות, יש מילים שאתה חייב לקחת מאנגלית כדי שיבינו אותך כמו שאתה רוצה. אנשים חושבים שזה פלצני אבל אני חושב שזה ממש יכול לדייק תקשורת.

– "כן, זה בעצם הדבר היחיד שאני יכולה להגיד לך עליו. אלא אם כן תציין אתה את השם שלו ברשימה שלך".

– "לא לא.. אני סטרייט לגמרי. אין לי גבר ברשימה שאין לי" אמרתי וחייכתי.

"רגע, אז את רוצה להגיד לי שאני אמשיך ככה להיות מסוקרן כל החיים לגבי הזהות של אותו בחור פלוני שהיה בעניין שלי רומנטית?"

– "עדיין בעניין שלך, למען האמת" היא תיקנה.

"אתה בטוח שאין לך אף אחד בכלל ברשימה? אתה יכול לחשוב על זה ולחזור אליי"

פתאום התחלתי לפקפק בכל העניין הזה. אולי מישהו מנסה לעבוד עלי בטלפון ולהוציא ממני פרטים מאוד רגישים ומאוד אישיים ולעשות עם זה אח"כ אלוהים-יודע-מה?

מה אני בכלל יודע על ה…דבר הזה?

– "את יודעת מה? תני לי לחזור אלייך בעניין הזה. איך אמרת שקוראים לכם? אני אשמור את המספר בנייד שלי"

– "האגודה הסטטיסטית אהבה אחרי הכל" היא ענתה דיי מהר. כאילו שכבר אמרה את זה הרבה פעמים. אולי היא עובדת על הרבה אנשים או שכתבה את זה או שהתאמנה על זה?

– "אוקיי, אני יכול לחזור למספר הזה שהתקשרת ממנו"

– "כן, מעולה"

– "אז להתראות בינתיים"

– "ביי ביי"

נורת אזהרה ראשונה: היא לא אמרה לי מהן שעות הפעילות של אותה אגודה עאלק. מה, כל אחד יכול להתקשר אליה מתי שבא לו? בטח זה אמור להיות בשעות מסודרות אם הם קיימים כבר יותר מ3 שבועות.. לא?

*****

מיד אחרי השיחה טסתי למחשב לחפש בגוגל את השם שהיא אמרה לי.

בחיפוש בלי מרכאות עלו לי 3,596 תוצאות.

הוספתי מרכאות.

לטס סי נאו האם כל הסיפור הזה הוא במרכאות.

*****

החיפוש "האגודה הסטטיסטית לאהבה אחרי הכל" כולל מרכאות העלה פאקינג 547 תוצאות.

וואלה הייתי בשוק.

אולי כל השיח כאן מזהיר מפניהם?

התוצאה הראשונה הייתה ממש אתר אינטרנט: "Statisticlove.com"

טוב, יכול להיות שהם השקיעו קצת ברמאות שלהם. אין פיקוח על מי יכול לפתוח איזה דומיין, למרות שתמיד טענתי שצריך להיות.

התוצאה השנייה: כתבה בוואינט. אני לא מאמין!

הכותרת: "הטלפון שכולם מחכים לו" – איזו כותרת גרועה!

כותרת משנה: "שלושה חברים מאוניברסיטת תל אביב החלו בעבודת הסמינר שלהם לקראת סיום תואר ראשון בפסיכולוגיה כאשר מצאו כי מעל 42% מההתאהבויות הלא ממומשות עשויות היו להיגמר אחרת. לאחר שגילו את הנתון המדהים הזה, החלו בפרויקט שידוכים שכמותו טרם נראה בעולם"

פאאאאאק זה נראה אמיתי!

רגע, אני חייב לבדוק את שאר התוצאות.

תוצאה שלישית: 3 סרטוני הסבר ועוד 4 סרטוני כתבות! המעלים: חדשות ערוץ 2, גיא פינס, העולם הבוקר ובאזז-נט. מה זה באזז נט?

לחיצה קצרה על המשולש חשפה אותי לבחורה בלונדינית עם עיניים טובות. האם זו הבחורה שדיברתי איתה בטלפון? פתאום קלטתי שאני בכלל לא יודע את שמה.

המנחה שאל אותה איך הם חשבו על הרעיון הזה בהתחלה בתור סטודנטים לפסיכולוגיה. הבחורה השיבה שהם שלושתם במקרה לקחו קורס בחירה בנושא אוקסיטוצין, או כמו שהוא מכונה "הורמון האהבה" ושבמקרה בסוף הסמסטר לא היה בסוף מבחן אלא הגשת עבודה בנושא אהבה. "עכשיו כשאני חושבת על זה" היא אמרה, "העבודה הזו נעשתה במקרה. באקראיות. במזל. תחשוב איזה מבאס זה היה אם היא לא הייתה נעשית: לא היינו מגלים את הנתון המטורף הזה. ממש כמו 42% מההתאהבויות הלא ממומשות. ממש כמו הנתון עצמו".

לא לגמרי הבנתי למה היא מתכוונת. אולי שאהבה זה מזל? אולי דווקא שלמצוא את מי שאהבה נפשך ואז לפספס אותו – זה חוסר המזל? זה באמת חוסר מזל.. כאילו, אם היינו יכולים להרשות לעצמנו להיות חסרי מזל ו"מפוספסים" בכל מיני תחומים – הרי שאהבה היא לא אחד מהתחומים האלה. באהבה אתה לא רוצה לפספס. זה כבר באמת עצוב. זה אפילו טרגי.

*****

ואז לפתע פתאום נזכרתי שכן יש לי רשימה. קצרה מאוד. של בחורה אחת ויחידה.

*****

נוי פוקס קראו לה. עדיין.

לא יודע למה באמת לאנשים יש נטייה לדבר על אנשים שהם לא בקשר איתם כאילו הם כבר לא בחיים. כשאני חושב על זה זה ממש אגוצנטרי.

היינו באותה כיתה כל התיכון. היא הייתה הילדה הכי פואטית בכיתה שלי.

אני זוכר איך בשיעורי תנ"ך היא הייתה מפרשת לי פרקים שלמים בצורה הכי יצירתית שאתם לא יכולים להעלות על דעתכם. היא הייתה מנתחת אותם פסיכולוגית, את הדמויות.

זה היה פנטסטי.

תמיד אמרנו שיש בינינו משהו קוסמי, דיברנו לא רק באותה שפה, אלא באותו דיאלקט.

זה באמת היה יוצא דופן. החיוך שלי כשהייתי מדבר איתה היה קצת סוריאליסטי אפילו הייתי אומר.

ורציתי להגיד לה. בחיי שרציתי וניסיתי,

אבל כל פעם משהו אחר הפריע לי:

פעם הטלפון שלי צלצל שניה אחרי שפתחתי את הפה להתוודות בפניה.

בפעם אחרת היא הייתה לחוצה להתכונן למבחן והחלטתי שזה לא זמן טוב.

ובפעם השלישית נתקפתי חשש שאם אני אספר לה אני אאבד אותה כידידה לעולמים.

אז שתקתי.

*****

באותו ערב התקשרתי למספר של הבחורה.

– "שלום" היא פתחה ואני תהיתי מי עוד אומר שלום בימינו. כל הצעירים אומרים "היי".

– "היי, זה רני. דיברנו מקודם. את זוכרת?"

– "בטח, אי אפשר לשכוח את הקול שלך"

– "טוב.. תודה, אקח את זה כמחמאה".

– "אז מה? נזכרת ברשימה?"

משהו באיך שהיא אמרה "רשימה" הזכיר לי מיד את המילה "מרשימה". אולי כי הייתה לה נימת כבוד כשהיא אמרה אותה.

– "אמממ.. כן. נזכרתי במישהי".

– "אני מקשיבה" – הפעם היה בקולה רק מתיקות.

– "טוב, אז אהה.. קוראים לה נוי פוקס, והיא למדה איתי בתיכון.."

*****

אני רני לוין. אל תנסו לחפש אותי: אני דמות פיקטיבית. כזו שמתעוררת רק בלילות ללא שינה. אבל באותם לילות אני חי וקיים מאוד.

ואני מצהיר בזאת שאני בעניין שלך, נוי פוקס.

תראי, בניתי לך אתר מיוחד. אני לא יודע איך לבטא את זה אחרת.

אולי בעצם מזל שאף אחד לא מפקח על מי קונה איזה דומיין.